תוספתא מסכת פרה (צוקרמאנדל) פרק יא
הלכה א
אזוב המוכשר וכלים הטהורים לחטאת ניצלין בצמיד פתיל כל הספק טהור לתרומה טהור לחטאת חוץ מן הידים מפני שהן ספק הגוף ספק הקפצין[1] טהור לתרומה טמא לחטאת מפני שספק הפסול הרפופות טהורות לקדש לתרומה ולחטאת ור' אלעזר אומר הרפופות[2] טמאות לחטאת וטהורות לקדש ולתרומה:
הלכה ב
אמר ר' יהודה אף אני כך אמרתי אבל חברו גזרו עלי שיהא מודה בהן בטהרה:
הלכה ג
דבלה של תרומה שנפלה לתוך מי חטאת נטלה ואכלה[3] אף על פי שיש בה כביצה בין טמאה בין טהורה אם כן[4] אין טהורה לחטאת שאני אומר נטמא המזה במים וחזר המזה וטמא את המים נטמא האזוב במים וחזר האזוב וטמא את המים:
הלכה ד
אמר ר' מאיר במה דברים אמורים בזמן שתחבה בכוש או בקיסם אבל נטל בידו נטמא וטמא את מי חטאת[5] ר' יוסי ור' שמעון אומרים אין הטהור לתרומה מטמא את מי חטאת ואת אפר החטאת ואת המזה מי חטאת:
הלכה ה
כל הטעון ביאה מים בין מדברי תורה בין מדברי סופרים קודם לביאתו במים מטמא את מי חטאת ואת אפר חטאת ואת המזה מי חטאת במגע ובמשא ר' אלעזר אומר משום ר' טרפון נוטל טמא מת כלים הטהורים לחטאת באיסל על כתפו ואינו חושש[6]:
הלכה ו
אזוב של אשרה ושל עבודה זרה ושל עיר הנדחת פסול ושל טהורה[7] לא יזה ואם הזה כשר אין מזין לא ביונקת ולא בתמרות אם הזה ביונקות[8] ונכנס למקדש פטור בתמרות[9] ונכנס למקדש חייב דברי ר' מאיר וחכמים אומרים בתמרות ונכנס למקדש פטור ביונקות ונכנס למקדש חייב:
הלכה ז
אלו הן היונקות גבעולין שלא גמרו תמרות שלא הניצו כל עקר דברי ר' מאיר וחכמים אומרים תמרות גבעולין שלא גמרו ויונקות שלא הניצו כל עקר:
הלכה ח
לא נחלקו על הלכה אלא על הלשון [10]שר' אליעזר אומר שורפין עליהן את התרומה ואין חייבין עליהן על טומאת מקדש הנלקט לחטאת כנלקט לאוכלין דברי ר' מאיר ר' יהודה ור' יוסי ור' שמעון אומרים כנלקט לעצים:
תוספתא מסכת פרה (צוקרמאנדל) פרק יב
הלכה א
איזוב אימתי כשר להזות בו משישיר את ניצו הזה בו עד שלא ישיר את ניצו רבי פוסל ור' אלעזר בר' שמעון מכשיר[11] ומודה ר' יוסי באזוב שתחלתו שנים ושיריו אחד שהוא פסול:
הלכה ב
גרדומי אזוב כשרין וגרדומי צצית כשרין ירד וטבל ועלה אם יש עליו שטף של מימי גשמים והזה הזאתו פסולה[12] ואם יש עליו משקה טפח והזה הזאתו כשרה ור' יהודה אומר יש עליו משקה מרגליות והזה הזאתו פסולה:
הלכה ג
אזוב שהטביל עצו עם גבעוליו אף על פי מזה והמים שופעין מן העץ לגבעול כשר מזה כדרכו ואינו חושש שמא מן העץ יצא:
הלכה ד
אזוב שהטביל מקצתו ר' יהודה מכשיר שר' יהודה אומר מטביל מקצתו וחוזר ומוסיף עליו עד שיטבול את כולו הטביל את כולו לא יזה ממנו הזאה שנייה[13] אלא עד שינגב:
הלכה ה
צלוחית שפיה צר מזין הימנה הזאה שנייה אבל לא הזאה ראשונה[14] מפני שהמים נסחטין דברי ר' יהודה:
הלכה ו
שלשה דברים אמר רבן שמעון בן גמליאל משום ר' שמעון בן כהנא מימיהן של כהנים לא נמנעו מלהזות באזוב המוטבל ובצלוחית שפיה צר ופוצעין אגוזים של תרומה בידים סאובות ולא חששו להן משום טומאה[15]:
הלכה ז
האומר לחברו הזה עלי ואזה עליך ר' עקיבא מטמא[16] וחכמים מטהרין המשמר מי חטאת אפילו עד עשרה ימים הרי הן בחזקתן ואין צריך טבילה:
הלכה ח
הכל כשרין להזות חוץ מחרש שוטה וקטן ור' יהודה מכשיר בקטן ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקא אומר חרש שוטה וקטן שהזו ואחרים רואין אותן הזאתן כשרה:
הלכה ט
נתכוין להזות לפניו הזה לאחריו לאחריו והלכה הזאה לפניו הזאתו פסולה לפניו והזה על צדדין לאחריו והזה על צדדין לאחריו והזה על צדדין שלאחריו הזאתו כשרה[17]:
הלכה י
מזין על האדם ועל חיבוריו בין ער בין ישן ועל הכלים בין מתוכן בין מאחריהן חוץ ממוסף יורה של שולקי זיתים שהוא מטמאה את הזאה באויר כנגד המוסיף שמזין עליה מאחריה[18]:
הלכה יא
טבל את האזוב לשום דבר שהוא ראוי להזאה והזה על דבר שהוא ראויה להזאה מים הנטפין טמאין וכשרין להזאה[19] אם יש באזוב ישנה לשום דבר שהיא ראוי להזאה והזה על דבר שאין ראוי להזאה על הגוי ועל הבהמה על עריבה של אבן המים הניטפין טהורין ופסולין להזות אם יש באזוב לא ישנה לשום דבר שאין ראוי להזאה הואיל ותחלת טבילת פסולה וכך הזאתו פסולה:
הלכה יב
וכן רבן שמעון בן גמליאל אומר למזה פרוש לאחריך שמא תטמא[20] אמר לו והלא מחלקין היו בפני חלון של רבים דורסן ולא נמנעין מפני שאמרו מי חטאת שעשו מצותו אין מטמאין:
הלכה יג
וכמה יהא במים ויהא בהן כדי הזאה כדי שיטביל ראשי גבעולין זה חוץ מזה שהאזוב בולע ר' יהודה אומר רואין כאלו הן על האזוב של נחשת שאינו בולע:
הלכה יד
טהור לחטאת שנטמאו ידיו נטמא גופו מטמא את חברו וחברו את חברו ואת אחרי לגין[21] לגין של חטאת שניטמא אוירו ניטמא תוכו מטמא את חברו וחברו את חברו ואת המזה:
הלכה טו
אין אומרין בחטאת זה ראשון וזה אחרון אלא אפילו כולו תחלה שאין מונין למי חטאת עיסה נעשית על גב חטאת ונגע השרץ באחד מהן אפילו מאה כולן תחלה שאין מונין לחטאת:
הלכה טז
כוש הארבלי חבור לטומאה ולהזאה של פשתן ושל פקיע הרי זה לא יזה ואם הזה מוזה:
הלכה יז
כל ידות הכלים הקדוחות[22] חבור ר' יוחנן בן נורי אומר אף הרוק וצואה שעל הכסא חבור להזאה ואין חבור לטומאה דברי ר' יוסי הגלילי ר' עקיבא אומר כל שחיבור להזאה חיבור לטומאה ויש חיבור לטומאה ואין חיבור להזאה:
הלכה יח
הקומקומות חבור לטומאה ולהזאה כסוי המיחם המחובר בשלשלת בית שמאי אומרים כולן חבור אחד הוא ובית הלל אומרים הזה על המיחם הזה על הכסוי הזה על הכסוי לא הזה על המיחם אמר ר' יוסי אלו דברי בית שמאי בית הלל אומרים כלי חבור אחד:
הלכה יט
טבל את האזוב בלילה לא שהמים פסולין אלא שצריך להטביל שניים הזה בלילה הזאתו פסולה והמים טמאין משום מי חטאת[23]:
[1] רגליים
[2] ספק טומאה מחמת תנועה והזזה
[3] מותר לתחוב כוש ולאכול הדבילה, ולא אמרינן :דבילה יטמא מ'ח, ומ'ח יחזור ויטמא דבילה
[4] נותן טעם דא'א להחמיר כ'כ, דא'כ אין לדבר סוף
[5] אף אדם הטהור לחטאת, ע''י נגיעה בתרומה ,וחוזר האדם ומטמא מ'ח
[6] לית ליה האי כללא דמשא
[7] תרומה טהורה--דמפסידה
[8] shoots
[9] berries
[10] דבר חדש
[11] דבר חדש
[12] חיישי' שמא מי גופו הזה
[13] אע'פ שחוזר ומטביל,דחיישי' למים הראשונים
[14] צ'ל איפכא,משום דחיישינן שיזה סחיטת מים הראשונים
[15] דלא הוכשרו
[16] דאסור ליטול שכר על הזאה
[17] משובש והעיקר:צדדין שלפניו כלפניו,ולאחריו כלאחריו
[18] כיון שמטמא את ההזאה באויר, צריך להזות מאחוריה
[19] כדין מי חטאת
[20] דנוגע במ'ח שלא לצורך הזאה טמא
[21] אים נגע בתוכו, מטמא גם אחוריו
[22] שתוחב היד בחור שבכלי
[23] כשאר מ'ח
הלכה א
אזוב המוכשר וכלים הטהורים לחטאת ניצלין בצמיד פתיל כל הספק טהור לתרומה טהור לחטאת חוץ מן הידים מפני שהן ספק הגוף ספק הקפצין[1] טהור לתרומה טמא לחטאת מפני שספק הפסול הרפופות טהורות לקדש לתרומה ולחטאת ור' אלעזר אומר הרפופות[2] טמאות לחטאת וטהורות לקדש ולתרומה:
הלכה ב
אמר ר' יהודה אף אני כך אמרתי אבל חברו גזרו עלי שיהא מודה בהן בטהרה:
הלכה ג
דבלה של תרומה שנפלה לתוך מי חטאת נטלה ואכלה[3] אף על פי שיש בה כביצה בין טמאה בין טהורה אם כן[4] אין טהורה לחטאת שאני אומר נטמא המזה במים וחזר המזה וטמא את המים נטמא האזוב במים וחזר האזוב וטמא את המים:
הלכה ד
אמר ר' מאיר במה דברים אמורים בזמן שתחבה בכוש או בקיסם אבל נטל בידו נטמא וטמא את מי חטאת[5] ר' יוסי ור' שמעון אומרים אין הטהור לתרומה מטמא את מי חטאת ואת אפר החטאת ואת המזה מי חטאת:
הלכה ה
כל הטעון ביאה מים בין מדברי תורה בין מדברי סופרים קודם לביאתו במים מטמא את מי חטאת ואת אפר חטאת ואת המזה מי חטאת במגע ובמשא ר' אלעזר אומר משום ר' טרפון נוטל טמא מת כלים הטהורים לחטאת באיסל על כתפו ואינו חושש[6]:
הלכה ו
אזוב של אשרה ושל עבודה זרה ושל עיר הנדחת פסול ושל טהורה[7] לא יזה ואם הזה כשר אין מזין לא ביונקת ולא בתמרות אם הזה ביונקות[8] ונכנס למקדש פטור בתמרות[9] ונכנס למקדש חייב דברי ר' מאיר וחכמים אומרים בתמרות ונכנס למקדש פטור ביונקות ונכנס למקדש חייב:
הלכה ז
אלו הן היונקות גבעולין שלא גמרו תמרות שלא הניצו כל עקר דברי ר' מאיר וחכמים אומרים תמרות גבעולין שלא גמרו ויונקות שלא הניצו כל עקר:
הלכה ח
לא נחלקו על הלכה אלא על הלשון [10]שר' אליעזר אומר שורפין עליהן את התרומה ואין חייבין עליהן על טומאת מקדש הנלקט לחטאת כנלקט לאוכלין דברי ר' מאיר ר' יהודה ור' יוסי ור' שמעון אומרים כנלקט לעצים:
תוספתא מסכת פרה (צוקרמאנדל) פרק יב
הלכה א
איזוב אימתי כשר להזות בו משישיר את ניצו הזה בו עד שלא ישיר את ניצו רבי פוסל ור' אלעזר בר' שמעון מכשיר[11] ומודה ר' יוסי באזוב שתחלתו שנים ושיריו אחד שהוא פסול:
הלכה ב
גרדומי אזוב כשרין וגרדומי צצית כשרין ירד וטבל ועלה אם יש עליו שטף של מימי גשמים והזה הזאתו פסולה[12] ואם יש עליו משקה טפח והזה הזאתו כשרה ור' יהודה אומר יש עליו משקה מרגליות והזה הזאתו פסולה:
הלכה ג
אזוב שהטביל עצו עם גבעוליו אף על פי מזה והמים שופעין מן העץ לגבעול כשר מזה כדרכו ואינו חושש שמא מן העץ יצא:
הלכה ד
אזוב שהטביל מקצתו ר' יהודה מכשיר שר' יהודה אומר מטביל מקצתו וחוזר ומוסיף עליו עד שיטבול את כולו הטביל את כולו לא יזה ממנו הזאה שנייה[13] אלא עד שינגב:
הלכה ה
צלוחית שפיה צר מזין הימנה הזאה שנייה אבל לא הזאה ראשונה[14] מפני שהמים נסחטין דברי ר' יהודה:
הלכה ו
שלשה דברים אמר רבן שמעון בן גמליאל משום ר' שמעון בן כהנא מימיהן של כהנים לא נמנעו מלהזות באזוב המוטבל ובצלוחית שפיה צר ופוצעין אגוזים של תרומה בידים סאובות ולא חששו להן משום טומאה[15]:
הלכה ז
האומר לחברו הזה עלי ואזה עליך ר' עקיבא מטמא[16] וחכמים מטהרין המשמר מי חטאת אפילו עד עשרה ימים הרי הן בחזקתן ואין צריך טבילה:
הלכה ח
הכל כשרין להזות חוץ מחרש שוטה וקטן ור' יהודה מכשיר בקטן ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקא אומר חרש שוטה וקטן שהזו ואחרים רואין אותן הזאתן כשרה:
הלכה ט
נתכוין להזות לפניו הזה לאחריו לאחריו והלכה הזאה לפניו הזאתו פסולה לפניו והזה על צדדין לאחריו והזה על צדדין לאחריו והזה על צדדין שלאחריו הזאתו כשרה[17]:
הלכה י
מזין על האדם ועל חיבוריו בין ער בין ישן ועל הכלים בין מתוכן בין מאחריהן חוץ ממוסף יורה של שולקי זיתים שהוא מטמאה את הזאה באויר כנגד המוסיף שמזין עליה מאחריה[18]:
הלכה יא
טבל את האזוב לשום דבר שהוא ראוי להזאה והזה על דבר שהוא ראויה להזאה מים הנטפין טמאין וכשרין להזאה[19] אם יש באזוב ישנה לשום דבר שהיא ראוי להזאה והזה על דבר שאין ראוי להזאה על הגוי ועל הבהמה על עריבה של אבן המים הניטפין טהורין ופסולין להזות אם יש באזוב לא ישנה לשום דבר שאין ראוי להזאה הואיל ותחלת טבילת פסולה וכך הזאתו פסולה:
הלכה יב
וכן רבן שמעון בן גמליאל אומר למזה פרוש לאחריך שמא תטמא[20] אמר לו והלא מחלקין היו בפני חלון של רבים דורסן ולא נמנעין מפני שאמרו מי חטאת שעשו מצותו אין מטמאין:
הלכה יג
וכמה יהא במים ויהא בהן כדי הזאה כדי שיטביל ראשי גבעולין זה חוץ מזה שהאזוב בולע ר' יהודה אומר רואין כאלו הן על האזוב של נחשת שאינו בולע:
הלכה יד
טהור לחטאת שנטמאו ידיו נטמא גופו מטמא את חברו וחברו את חברו ואת אחרי לגין[21] לגין של חטאת שניטמא אוירו ניטמא תוכו מטמא את חברו וחברו את חברו ואת המזה:
הלכה טו
אין אומרין בחטאת זה ראשון וזה אחרון אלא אפילו כולו תחלה שאין מונין למי חטאת עיסה נעשית על גב חטאת ונגע השרץ באחד מהן אפילו מאה כולן תחלה שאין מונין לחטאת:
הלכה טז
כוש הארבלי חבור לטומאה ולהזאה של פשתן ושל פקיע הרי זה לא יזה ואם הזה מוזה:
הלכה יז
כל ידות הכלים הקדוחות[22] חבור ר' יוחנן בן נורי אומר אף הרוק וצואה שעל הכסא חבור להזאה ואין חבור לטומאה דברי ר' יוסי הגלילי ר' עקיבא אומר כל שחיבור להזאה חיבור לטומאה ויש חיבור לטומאה ואין חיבור להזאה:
הלכה יח
הקומקומות חבור לטומאה ולהזאה כסוי המיחם המחובר בשלשלת בית שמאי אומרים כולן חבור אחד הוא ובית הלל אומרים הזה על המיחם הזה על הכסוי הזה על הכסוי לא הזה על המיחם אמר ר' יוסי אלו דברי בית שמאי בית הלל אומרים כלי חבור אחד:
הלכה יט
טבל את האזוב בלילה לא שהמים פסולין אלא שצריך להטביל שניים הזה בלילה הזאתו פסולה והמים טמאין משום מי חטאת[23]:
[1] רגליים
[2] ספק טומאה מחמת תנועה והזזה
[3] מותר לתחוב כוש ולאכול הדבילה, ולא אמרינן :דבילה יטמא מ'ח, ומ'ח יחזור ויטמא דבילה
[4] נותן טעם דא'א להחמיר כ'כ, דא'כ אין לדבר סוף
[5] אף אדם הטהור לחטאת, ע''י נגיעה בתרומה ,וחוזר האדם ומטמא מ'ח
[6] לית ליה האי כללא דמשא
[7] תרומה טהורה--דמפסידה
[8] shoots
[9] berries
[10] דבר חדש
[11] דבר חדש
[12] חיישי' שמא מי גופו הזה
[13] אע'פ שחוזר ומטביל,דחיישי' למים הראשונים
[14] צ'ל איפכא,משום דחיישינן שיזה סחיטת מים הראשונים
[15] דלא הוכשרו
[16] דאסור ליטול שכר על הזאה
[17] משובש והעיקר:צדדין שלפניו כלפניו,ולאחריו כלאחריו
[18] כיון שמטמא את ההזאה באויר, צריך להזות מאחוריה
[19] כדין מי חטאת
[20] דנוגע במ'ח שלא לצורך הזאה טמא
[21] אים נגע בתוכו, מטמא גם אחוריו
[22] שתוחב היד בחור שבכלי
[23] כשאר מ'ח
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה