נתחיל בסייעתא דשמייא מסכת אהלות ,ג פרקים בכל יום ראשון,נזכור מימרא של ר' יו'ט עהרליך "ווייל אהן תורה , איז אהן
סחורה!ננננ
תוספתא מסכת אהלות (צוקרמאנדל) פרק א
הלכה א
אחד הנוגע אהילות[1] אחד המאהיל ואחד המסיט כולן מונין במת[2] אין לך שמטמא במשא המת אלא אדם בלבד האוכלין והמשקין והכלים אין מטמאין במשא המת אמר ר' יוסי כדרך זו אתה יכול לומר כל הטמא במת טומאת שבעה טמא בזב טומאת ערב כל הטמא במת טומאת ערב טהור בזב מכלום[3]:
הלכה ב
כיצד אדם באדם שנים במת ואחד בזב כלים בכלים שלשה במת ושנים בזב[4] כלים אדם וכלים ארבעה במת ושלשה בזב[5] במה דברים אמורים בתרומה ובקדשים אבל אין הנזיר מגלח אלא על המת בלבד ואין חייבין על טומאת מקדש וקדשיו אלא על המת בלבד:
הלכה ג
אמר ר' עקיבא יש לי חמשה השפוד התחוב באוהל הכנוס בו[6] אמרו לו האוהל והשפוד שם אחד הן:
הלכה ד
הגוי והבהמה וכלי חרס האוכלין והמשקין הנוגעין במת כלים הנוגעין בהן טהור וכשם שאבר מן המת ואבר מן החי שחסר עצם באדם טהור כך בנבלות ובשרצים טהור אבר שאין עליו בשר כראוי באדם טמא בנבלות ובשרצים טהור:
הלכה ה
המוח בין באדם ובין בבהמה ובין בחיה ובין בעופות ובין בנבלות ובין בטרפות ובין בשקצים ובין ברמשים טמא וחייבין עליו משם פיגול נותר וטמא ומטמא כזית במשא וכעדשה במגע כללו של דבר מוח הרי הוא כבשר לכל דבר:
הלכה ו
תשעה בראש והלחי עמהן חמשה בארכובה שנים מכאן ושנים מכאן והפיקה באמצע:
הלכה ז
כל שיש בו גידים ועצמות הרי זה אבר ושאין בו גידים ועצמות אינו אבר והיותר עולה מן המנין[7] חסר שאין בו אלא מאתים ויתיר שיש בו מאתים ושמנים כולן מצטרפין מאה וחמשה ועשרים החי[8] אין בו ממנין ואין בו רובע עצמות:
תוספתא מסכת אהלות (צוקרמאנדל) פרק ב
הלכה א
ישראל ששחט בהמה טמאה לנכרי ושחט בה שנים או רוב שנים ועדיין מפרכסת מטמא טומאת אוכלין אבל לא טומאת נבלות[9] אבר הפורש ממנה כפורש מן החי בשר הפורש ממנה כפורש מן החי ואסורה לבני נח ואפילו מתה הבהמה נחרה מטמא טומאת אוכלין שחט בה דבר שנעשת טרפה[10] אין בה טומאת של כלום. וגוי ששחט בהמה טהורה לישראל ושחט בה שנים או רוב שנים ועדיין היא מפרכסת מטמאה טומאת אוכלין אבל לא טומאת נבלה ואבר הפורש ממנה כפורש מן החי ובשר הפורש ממנה כפורש מן החי ואסורה לבני נח ואפילו מתה נחרה אינה מטמא טומאת אוכלין[11] שחט בה אחד או רוב אחד אין בה טומאה של כלום שחט בה דבר שאין עושה טרפה וישראל בא וגמרה מותרת באכילה שחט בה ישראל שנים או רוב שנים, אחד גוי ואחד ישראל חותך ממנה בשר וממתין לה עד שתמות[12] ומותר באכילה:
הלכה ב
מלא תרווד רקב שאמרו ישנו מעיקר אצבעותיו ולמעלה דברי ר' מאיר וחכמים אומרים מלא חפניו:
הלכה ג
ואיזהו מת שיש לו רקב הנקבר ערום בארון של אבן על גבי הרצפה ועל גבי טבלה של שיש אבל הנקבר בכסותו ובארון של עץ על גבי עפר אין לו רקב והנוטל עפר מתחתיו זהו עפר קברות מלא תרווד ועוד תפוסה שנמצא בקבר ואין ידוע מה טיבה זהו עפר קברות מלא תרווד ועוד:
הלכה ד
פירש ר' אלעזר בר' צדוק בורר את הצרורות ואת הקיסמים הודאין נוטל את הודאי ומניח את הספק וזהו עפר קברות מלא תרווד ועוד:
הלכה ה
שדרה שגורר רוב חליות שלה אף על פי ששלדה קיימת טהורה[13] בזמן שהיא בתוך הקבר אפילו משוברת ואפילו מכתתת טמאה מפני שהקבר מצרפה:
הלכה ו
הגלגלת שהיה בה נקב אחד ארוך או שהיו בה נקבים הרבה מצטרפין למלוא מקדח אמר ר' יוסי בן המשולם מעשה בעין בול אחד שנחתכה גלגלתו וטלה עליו הרופא מטלית של קרוייה[14] וחיה אמר לו ר' שמעון בן אלעזר משם ראייה אף על פי שחיה כל ימות החמה משירדו גשמים נכנסה עליו צנה ומת:
הלכה ז
כזית בשר הפורש מאבר מן החי ר' אליעזר מטמא השיבו את ר' אליעזר שלש תשובות לא אם אמרת במת שיש בו רוב רובע רקב תאמר באבר מן החי שאין בו רוב רובע רקב דבר אחר מי תלוי במי אבר תלוי בבשר או בשר תלוי באבר הבשר תלוי באבר אפשר שהבשר מטמא במגע ובמשע ובאוהל והאבר יהיה טהור[15] אמר ר' שמעון תמיהני אם טמא ר' אליעזר לא טימא אלא בזמן שיש באבר בשר כראוי שיהא זה וזה מטמא במגע במשא ובאוהל:
הלכה ח
עצם כשעורה הפורש מאבר מן החי ר' נחוניא מטמא השיבו את ר' נחוניא שלש תשובות לא אם אמרת במת שיש בו רוב רובע רקב תאמר באבר מן החי שאין בו רוב רובע רקב דבר אחר מי תלוי במי אבר תלוי בעצם או עצם תלוי באבר העצם תלוי באבר אפשר שהעצם מטמא במגע במשא והאבר יהא טהור אמר ר' שמעון תמיהני אם טמא ר' נחוניא לא טימא אלא בזמן שיש באבר עצם כשעורה שיהא זה וזה מטמא במגע ובמשא השיב ר' יהשע על דברי שניהן ומה החי שיש בו מאתים וארבעים ושמנה אברים עצם ובשר הפורשין ממנו טהורין אבר שאין מאתים ארבעה ושמנה אינו דין שיהא עצם ובשר הפורשין ממנו טהורים השיב רבי על דברי ר' יהשע לא אם אמרת בפורשין מן החי שכן פרשו מדבר טהור תאמר בפורשין מן האבר שכן פרשו מדבר טמא:
תוספתא מסכת אהלות (צוקרמאנדל) פרק ג
הלכה א
אמר ר' יהודה לא נחלקו ר' עקיבא וחכמים על רביעית דם שפרשה משני מתים שהיא טהורה על מה נחלקו על רביעית דם שפרשה משתי רביעיות משני מתים[16] שר' עקיבא מטמא וחכמים מטהרין ר' שמעון בן יהודה אומר משום ר' שמעון לא נחלקו ר' עקיבא וחכמים על רביעית דם שפרשה משתי רביעיות משני מתים שהיא טמאה על מה נחלקו על רביעית דם שפירשה משני מתים שר' עקיבא מטמא וחכמים מטהרין:
הלכה ב
אבא שאול אומר רביעית תחילת דמו של קטן דם הקטן שיצא כולו ואין בו רביעית ר' עקיבא אומר כל שהוא וחכמים אומרים רביעית שר' עקיבא אומר טומאה בדם וטומאה בעצמות מה עצמות אף על פי שאין בהן רובע טמאין[17] אף הדם אף על פי שאין בו רביעית טמא:
הלכה ג
השיבו את ר' עקיבא שלש תשובות לא אם אמרת בעצמות שרובו טמא[18] בלא רובע תאמר בדם שאינו טמא אלא רביעית דבר אחר לא אם אמרת בעצמות שמיעט עצמות טמא ועצם כשעורה הפורש מהן טמא[19] תאמר בדם שאינו טמא אלא רביעית דבר אחר לא אם אמרת בעצמות שבידוע שכולן לפניך תאמר בדם שאנו אומרים שאם נשתיירה הימנה טיפה כל שהוא טהור אמר להן אף אני לא אמרתי אלא בזמן שיצא כולו אמרו לו אי אפשר לכן:
הלכה ד
רובע עצמות מרוב הגויה בגודל[20] ועצמות אף על פי שאין בהן רובע טמאין ר' יהודה אומר לשון אחר בית שמאי רובע עצמות מן הגוייה מרוב הבנין או מרוב המנין רוב בניינו ורוב מנינו של מת[21] אף על פי שאין בהן רובע טמאין ואיזהו בניינו השוקין והירכים והצלעות והשדרה ואיזהו מניינו אפילו ראשי אצבעות ידיים ורגליים בלבד שיהא בו מאה עשרים וחמשה:
הלכה ה
אמר ר' יהשע יכל אני לעשות דברי בית שמאי[22] ודברי בית הלל אחד משוקים ומירכים נמצא רוב בנינו בגודל וחצי רוב בנינו וחצי רוב מנינו אינן מצטרפין:
הלכה ו
כחצי זית בשר וכחצי זית נצל[23] מצטרפין זה עם זה ושאר כל הטמאות שבמת אין מצטרפין זו עם זו מפני שלא שוו בשיעוריהן:
הלכה ז
הגולל והדופק מטמאין במגע ובאוהל ואין מטמאין במשא ר' אליעזר אומר מטמאין במשא ומה אם מטמאין במגע הקל[24] לא יטמאו במשא חמור אמר לו ר' עקיבא אם מטמאין במגע המרובה[25] יטמאו במשא מועט אמר לו ר' אליעזר מה זה עקיבא והלא טומאת אוהל מועט משניהן והרי הן מטמאין בה ואים מטמאין באוהל המועט לא יטמא במשא מרובה נסתלק ר' עקיבא וקפץ ר' יהשע אמר לו מרובה טומאת האהל מטומאת המשא שהמאהיל על גבי המת בסוכה[26] טמא ומסיטו טהור והעושה סוכתו על פתחו של קבר המאהיל עליה טמא והמסיטה טהור:
הלכה ח
אמר ר' שמעון זה הוא הנדון אם סוכה שיש לה פתח הרי היא חוצצת על גבה אם סוכה שאין לה פתח זה הוא גולל עצמה אלא כך צריך להשיבו מרובה טומאת האוהל מטומאת המשא שכל מטמאין באוהל ואין לך שהוא מטמא במשא אלא אדם בלבד:
הלכה ט
מעשה בבית דגן ביהודה באחד שמת ערב פסחים והלכו וקברו ונכנסו האנשים וקשרו את החבל בגולל משכו האנשים מבחוץ ונכנסו הנשים וקברו והלכו האנשים ועשו פסחיהן לערב[27]:
הלכה י
שתי אבנים גדולות של ארבעה ארבעה טפחים שעשאן גולל לקבר המאהיל על גבי שתיהן טמא ניטלה אחת מהן המאהיל על גבי שנייה טהור מפני שיש לטומאה זו דרך שתצא:
[1] נוגע באוהל המת
[2] כ. טמאין, ומונין ראשון שני
[3] אדם שנגע באדם שנגע במת/זב
[4] מרכב או משכב מטמאין עוד כלי
[5] אדם הנושא מרכב הזב, מטמא בגדים
[6] מעמידין האוהל ב,פאול, ויש 5 :אוהל פאול אדם כלי אדם כלי(כלל גדול כלי הנוגע באדם-בין מת בין חי- ה'ה כמוהו
[7] לרוב מנין=125 שמטמא באוהל
[8] עצם מן החי,אין בו משום רוב מנין
[9] כיון שיש רק חדא לריעותא-טמאה לנכרי-מהניא שחיטה להוציאה מטומאת נבילות ולהכניסה לטומ' אוכלין,אבל לא להתירה משום אמ'הח
[10] כ. רק סימן אחד
[11] דישראל לא יאכל בשר נחירה
[12] משום לא תאכלו על הדם
[13] אינה בדין שדרה שמטמא באהל
[14] מין דלעת
[15] דאבר מן החי אינו מטמא אא'כ יש עליו בשר כראוי
[16] פירש רביעית שלם מכל מת,ואח'כ נתערבו חציים
[17] אים הם רוב מנין או בנין
[18] רוב מנין או רוב בנין
[19] מכיון שמצינו חומרא דעצם כשעורה מטמא במגע ומשא-להכי סגי במעט=פחות מרובע
[20] רובע עצמות שבאו מרוב בנין
[21] אים יש כל רוב המנין/בנין ,לא בעי' רובע
[22] היה נוסח בידם דב'ש מטמאין אפילו בא הרובע מ"שלשה עצמות" ומפרש לה ר'י בגוונא דהוו מרוב בנין
[23] ליחה הפורשת מן המת
[24] שאינו מטמא בגדים
[25] אף בשרץ
[26] מאהיל על הסוכה שהמת בתוכה
[27] דגולל לא מטמא במשא
הלכה א
אחד הנוגע אהילות[1] אחד המאהיל ואחד המסיט כולן מונין במת[2] אין לך שמטמא במשא המת אלא אדם בלבד האוכלין והמשקין והכלים אין מטמאין במשא המת אמר ר' יוסי כדרך זו אתה יכול לומר כל הטמא במת טומאת שבעה טמא בזב טומאת ערב כל הטמא במת טומאת ערב טהור בזב מכלום[3]:
הלכה ב
כיצד אדם באדם שנים במת ואחד בזב כלים בכלים שלשה במת ושנים בזב[4] כלים אדם וכלים ארבעה במת ושלשה בזב[5] במה דברים אמורים בתרומה ובקדשים אבל אין הנזיר מגלח אלא על המת בלבד ואין חייבין על טומאת מקדש וקדשיו אלא על המת בלבד:
הלכה ג
אמר ר' עקיבא יש לי חמשה השפוד התחוב באוהל הכנוס בו[6] אמרו לו האוהל והשפוד שם אחד הן:
הלכה ד
הגוי והבהמה וכלי חרס האוכלין והמשקין הנוגעין במת כלים הנוגעין בהן טהור וכשם שאבר מן המת ואבר מן החי שחסר עצם באדם טהור כך בנבלות ובשרצים טהור אבר שאין עליו בשר כראוי באדם טמא בנבלות ובשרצים טהור:
הלכה ה
המוח בין באדם ובין בבהמה ובין בחיה ובין בעופות ובין בנבלות ובין בטרפות ובין בשקצים ובין ברמשים טמא וחייבין עליו משם פיגול נותר וטמא ומטמא כזית במשא וכעדשה במגע כללו של דבר מוח הרי הוא כבשר לכל דבר:
הלכה ו
תשעה בראש והלחי עמהן חמשה בארכובה שנים מכאן ושנים מכאן והפיקה באמצע:
הלכה ז
כל שיש בו גידים ועצמות הרי זה אבר ושאין בו גידים ועצמות אינו אבר והיותר עולה מן המנין[7] חסר שאין בו אלא מאתים ויתיר שיש בו מאתים ושמנים כולן מצטרפין מאה וחמשה ועשרים החי[8] אין בו ממנין ואין בו רובע עצמות:
תוספתא מסכת אהלות (צוקרמאנדל) פרק ב
הלכה א
ישראל ששחט בהמה טמאה לנכרי ושחט בה שנים או רוב שנים ועדיין מפרכסת מטמא טומאת אוכלין אבל לא טומאת נבלות[9] אבר הפורש ממנה כפורש מן החי בשר הפורש ממנה כפורש מן החי ואסורה לבני נח ואפילו מתה הבהמה נחרה מטמא טומאת אוכלין שחט בה דבר שנעשת טרפה[10] אין בה טומאת של כלום. וגוי ששחט בהמה טהורה לישראל ושחט בה שנים או רוב שנים ועדיין היא מפרכסת מטמאה טומאת אוכלין אבל לא טומאת נבלה ואבר הפורש ממנה כפורש מן החי ובשר הפורש ממנה כפורש מן החי ואסורה לבני נח ואפילו מתה נחרה אינה מטמא טומאת אוכלין[11] שחט בה אחד או רוב אחד אין בה טומאה של כלום שחט בה דבר שאין עושה טרפה וישראל בא וגמרה מותרת באכילה שחט בה ישראל שנים או רוב שנים, אחד גוי ואחד ישראל חותך ממנה בשר וממתין לה עד שתמות[12] ומותר באכילה:
הלכה ב
מלא תרווד רקב שאמרו ישנו מעיקר אצבעותיו ולמעלה דברי ר' מאיר וחכמים אומרים מלא חפניו:
הלכה ג
ואיזהו מת שיש לו רקב הנקבר ערום בארון של אבן על גבי הרצפה ועל גבי טבלה של שיש אבל הנקבר בכסותו ובארון של עץ על גבי עפר אין לו רקב והנוטל עפר מתחתיו זהו עפר קברות מלא תרווד ועוד תפוסה שנמצא בקבר ואין ידוע מה טיבה זהו עפר קברות מלא תרווד ועוד:
הלכה ד
פירש ר' אלעזר בר' צדוק בורר את הצרורות ואת הקיסמים הודאין נוטל את הודאי ומניח את הספק וזהו עפר קברות מלא תרווד ועוד:
הלכה ה
שדרה שגורר רוב חליות שלה אף על פי ששלדה קיימת טהורה[13] בזמן שהיא בתוך הקבר אפילו משוברת ואפילו מכתתת טמאה מפני שהקבר מצרפה:
הלכה ו
הגלגלת שהיה בה נקב אחד ארוך או שהיו בה נקבים הרבה מצטרפין למלוא מקדח אמר ר' יוסי בן המשולם מעשה בעין בול אחד שנחתכה גלגלתו וטלה עליו הרופא מטלית של קרוייה[14] וחיה אמר לו ר' שמעון בן אלעזר משם ראייה אף על פי שחיה כל ימות החמה משירדו גשמים נכנסה עליו צנה ומת:
הלכה ז
כזית בשר הפורש מאבר מן החי ר' אליעזר מטמא השיבו את ר' אליעזר שלש תשובות לא אם אמרת במת שיש בו רוב רובע רקב תאמר באבר מן החי שאין בו רוב רובע רקב דבר אחר מי תלוי במי אבר תלוי בבשר או בשר תלוי באבר הבשר תלוי באבר אפשר שהבשר מטמא במגע ובמשע ובאוהל והאבר יהיה טהור[15] אמר ר' שמעון תמיהני אם טמא ר' אליעזר לא טימא אלא בזמן שיש באבר בשר כראוי שיהא זה וזה מטמא במגע במשא ובאוהל:
הלכה ח
עצם כשעורה הפורש מאבר מן החי ר' נחוניא מטמא השיבו את ר' נחוניא שלש תשובות לא אם אמרת במת שיש בו רוב רובע רקב תאמר באבר מן החי שאין בו רוב רובע רקב דבר אחר מי תלוי במי אבר תלוי בעצם או עצם תלוי באבר העצם תלוי באבר אפשר שהעצם מטמא במגע במשא והאבר יהא טהור אמר ר' שמעון תמיהני אם טמא ר' נחוניא לא טימא אלא בזמן שיש באבר עצם כשעורה שיהא זה וזה מטמא במגע ובמשא השיב ר' יהשע על דברי שניהן ומה החי שיש בו מאתים וארבעים ושמנה אברים עצם ובשר הפורשין ממנו טהורין אבר שאין מאתים ארבעה ושמנה אינו דין שיהא עצם ובשר הפורשין ממנו טהורים השיב רבי על דברי ר' יהשע לא אם אמרת בפורשין מן החי שכן פרשו מדבר טהור תאמר בפורשין מן האבר שכן פרשו מדבר טמא:
תוספתא מסכת אהלות (צוקרמאנדל) פרק ג
הלכה א
אמר ר' יהודה לא נחלקו ר' עקיבא וחכמים על רביעית דם שפרשה משני מתים שהיא טהורה על מה נחלקו על רביעית דם שפרשה משתי רביעיות משני מתים[16] שר' עקיבא מטמא וחכמים מטהרין ר' שמעון בן יהודה אומר משום ר' שמעון לא נחלקו ר' עקיבא וחכמים על רביעית דם שפרשה משתי רביעיות משני מתים שהיא טמאה על מה נחלקו על רביעית דם שפירשה משני מתים שר' עקיבא מטמא וחכמים מטהרין:
הלכה ב
אבא שאול אומר רביעית תחילת דמו של קטן דם הקטן שיצא כולו ואין בו רביעית ר' עקיבא אומר כל שהוא וחכמים אומרים רביעית שר' עקיבא אומר טומאה בדם וטומאה בעצמות מה עצמות אף על פי שאין בהן רובע טמאין[17] אף הדם אף על פי שאין בו רביעית טמא:
הלכה ג
השיבו את ר' עקיבא שלש תשובות לא אם אמרת בעצמות שרובו טמא[18] בלא רובע תאמר בדם שאינו טמא אלא רביעית דבר אחר לא אם אמרת בעצמות שמיעט עצמות טמא ועצם כשעורה הפורש מהן טמא[19] תאמר בדם שאינו טמא אלא רביעית דבר אחר לא אם אמרת בעצמות שבידוע שכולן לפניך תאמר בדם שאנו אומרים שאם נשתיירה הימנה טיפה כל שהוא טהור אמר להן אף אני לא אמרתי אלא בזמן שיצא כולו אמרו לו אי אפשר לכן:
הלכה ד
רובע עצמות מרוב הגויה בגודל[20] ועצמות אף על פי שאין בהן רובע טמאין ר' יהודה אומר לשון אחר בית שמאי רובע עצמות מן הגוייה מרוב הבנין או מרוב המנין רוב בניינו ורוב מנינו של מת[21] אף על פי שאין בהן רובע טמאין ואיזהו בניינו השוקין והירכים והצלעות והשדרה ואיזהו מניינו אפילו ראשי אצבעות ידיים ורגליים בלבד שיהא בו מאה עשרים וחמשה:
הלכה ה
אמר ר' יהשע יכל אני לעשות דברי בית שמאי[22] ודברי בית הלל אחד משוקים ומירכים נמצא רוב בנינו בגודל וחצי רוב בנינו וחצי רוב מנינו אינן מצטרפין:
הלכה ו
כחצי זית בשר וכחצי זית נצל[23] מצטרפין זה עם זה ושאר כל הטמאות שבמת אין מצטרפין זו עם זו מפני שלא שוו בשיעוריהן:
הלכה ז
הגולל והדופק מטמאין במגע ובאוהל ואין מטמאין במשא ר' אליעזר אומר מטמאין במשא ומה אם מטמאין במגע הקל[24] לא יטמאו במשא חמור אמר לו ר' עקיבא אם מטמאין במגע המרובה[25] יטמאו במשא מועט אמר לו ר' אליעזר מה זה עקיבא והלא טומאת אוהל מועט משניהן והרי הן מטמאין בה ואים מטמאין באוהל המועט לא יטמא במשא מרובה נסתלק ר' עקיבא וקפץ ר' יהשע אמר לו מרובה טומאת האהל מטומאת המשא שהמאהיל על גבי המת בסוכה[26] טמא ומסיטו טהור והעושה סוכתו על פתחו של קבר המאהיל עליה טמא והמסיטה טהור:
הלכה ח
אמר ר' שמעון זה הוא הנדון אם סוכה שיש לה פתח הרי היא חוצצת על גבה אם סוכה שאין לה פתח זה הוא גולל עצמה אלא כך צריך להשיבו מרובה טומאת האוהל מטומאת המשא שכל מטמאין באוהל ואין לך שהוא מטמא במשא אלא אדם בלבד:
הלכה ט
מעשה בבית דגן ביהודה באחד שמת ערב פסחים והלכו וקברו ונכנסו האנשים וקשרו את החבל בגולל משכו האנשים מבחוץ ונכנסו הנשים וקברו והלכו האנשים ועשו פסחיהן לערב[27]:
הלכה י
שתי אבנים גדולות של ארבעה ארבעה טפחים שעשאן גולל לקבר המאהיל על גבי שתיהן טמא ניטלה אחת מהן המאהיל על גבי שנייה טהור מפני שיש לטומאה זו דרך שתצא:
[1] נוגע באוהל המת
[2] כ. טמאין, ומונין ראשון שני
[3] אדם שנגע באדם שנגע במת/זב
[4] מרכב או משכב מטמאין עוד כלי
[5] אדם הנושא מרכב הזב, מטמא בגדים
[6] מעמידין האוהל ב,פאול, ויש 5 :אוהל פאול אדם כלי אדם כלי(כלל גדול כלי הנוגע באדם-בין מת בין חי- ה'ה כמוהו
[7] לרוב מנין=125 שמטמא באוהל
[8] עצם מן החי,אין בו משום רוב מנין
[9] כיון שיש רק חדא לריעותא-טמאה לנכרי-מהניא שחיטה להוציאה מטומאת נבילות ולהכניסה לטומ' אוכלין,אבל לא להתירה משום אמ'הח
[10] כ. רק סימן אחד
[11] דישראל לא יאכל בשר נחירה
[12] משום לא תאכלו על הדם
[13] אינה בדין שדרה שמטמא באהל
[14] מין דלעת
[15] דאבר מן החי אינו מטמא אא'כ יש עליו בשר כראוי
[16] פירש רביעית שלם מכל מת,ואח'כ נתערבו חציים
[17] אים הם רוב מנין או בנין
[18] רוב מנין או רוב בנין
[19] מכיון שמצינו חומרא דעצם כשעורה מטמא במגע ומשא-להכי סגי במעט=פחות מרובע
[20] רובע עצמות שבאו מרוב בנין
[21] אים יש כל רוב המנין/בנין ,לא בעי' רובע
[22] היה נוסח בידם דב'ש מטמאין אפילו בא הרובע מ"שלשה עצמות" ומפרש לה ר'י בגוונא דהוו מרוב בנין
[23] ליחה הפורשת מן המת
[24] שאינו מטמא בגדים
[25] אף בשרץ
[26] מאהיל על הסוכה שהמת בתוכה
[27] דגולל לא מטמא במשא
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה